נכתב ב 21/08/2005 15:42:02 ע"י נעה רוחם
לעדי היקרה
את כל המילים היפות כבר אמרו עליך אוהביך,
ואין די מילים בעולם שיספיקו לתאר עד כמה את בן-אדם נפלא.
הלב שלי והראש שלי מתקשים להאמין, איך אפשר לעכל אסון כזה?
יש לי הרבה דברים להגיד לך, לכתוב לך והכול כל-כך מבולבל אצלי עכשיו.
אני רוצה להגיד שאני מתגעגעת אליך ואת חסרה לי בחיי.
זכית בחייך לאהבה גדולה, האהבה שלך ושל אביב הייתה ועדיין מודל להערצה בעיניי.
אני עוצמת את העיניים ומדמיינת אותך נכנסת אלינו הביתה עם החיוך החמוד והעיניים הבוהקות, שמחכות לראות את אביב לעטוף אותו בחיבוק גדול ואוהב. אבל כשאני פוקחת את העיניים, מכה בי המציאות.
חשבתי איך אוכל להמשיך בדרכך וגמלה בלבי החלטה לאמץ את התכונות שבך שאהבתי והערצתי: את החריצות האינסופית, את האכפתיות האמיתית, את הנחישות הבלתי פוסקת.
עכשיו עדי, את יושבת ליד הכסא של אלוהים. אני מתחננת אליך עדי, תעזרי לו לעשות עולם טוב יותר, אלוהים זקוק למלאכים כמוך.
באהבה ענקית
נועה רוחם
נכתב ב 21/08/2005 15:19:01 ע"י תומר שיינין
נראה שרק לפני כמה דקות עבדנו ביחד במשרד ואמרת לי שלום בדרכך הביתה.
הזעזוע מן התאונה הקטלנית וממותך בטרם עת, השאיר רבים מאיתנו שבורים, מבולבלים, כועסים ועצובים מעמקי נשמתנו.
רציתי להודות לך על הזמן שבילית איתנו במשרד ומחוצה לו.
על היחס החם, האכפתי וחברות האמת שהפגנת כלפי כולם.
אני רוצה להודות לך על כל הבקרים שהארת בנוכחותך, על כל הפעמים שבהם התעקשת לעזור, גם כשאמרו לך שאין צורך.
להודות על הצורה שבה הוכחת לכולנו שניתן לשמור על אופטימיות ועל החיוך, גם בזמנים הקשים.
תודה על כל הפעמים שהיית שם בשבילי כשהייתי צריך אוזן קשבת, עצה או את דעת נוספת.
כל מפקד היה מאחל לעצמו חיילת כמוך, ואני מודה לאל שזכיתי בזאת.
אנו נתגעגע אלייך רבות, עדי.
אני מקווה שאת שומרת עלינו מלמעלה ושאת נמצאת בעולם שכולו רק טוב.
אנחנו אוהבים אותך, ולא נשכח אותך!
תומר שיינין, סגן
ר"צ PC
נכתב ב 21/08/2005 15:11:29 ע"י נדב טוביאס
כשהתבקשתי לתאר אותך במספר מילים באותו לילה נורא, הדבר הראשון שעלה במוחי היה "לראות את עדי זה כמו להדליק את האור..." והיום כולנו מרגישים שמאז שעזבת
בטרם עת הפכו ימינו לחשוכים יותר.
תמיד נזכור את חיוכך שהיה שובה כל לב... וכשכל בוקר הגעת בברכת ה"בוקר טוב..." הידועה שהפכה לחלק משפת אנשי הגף.
היית דוגמא ומופת לחברייך ומפקדיך, אחראית משמרת מסורה ומקצועית, תמיד רצית לעזור לכולם וידעת להשיג את יעדייך ללא מעצורים.
אנו מצווים לשמור על דרכך ולצעוד תמיד באופטימיות מופלאה ללא פיסה של פסימיות כלשהיא ולשמור על כך שתמיד "האור יישאר דלוק..."
היה לי העונג והכבוד להיות מפקדך וללמוד ממך רבות להמשך החיים.
נדב טוביאס , סרן
מ"ג תשתיות מידע
נכתב ב 21/08/2005 14:58:23 ע"י נירית סמוכה
ביום ד בבוקר, בטלפון ראשון של הבוקר, קיבלתי את ההודעה,
"באסון הרכבת, עדי אמנו שלנו נהרגה".
אני בפולין, במסע "עדים במדים" בעקבות השואה, מסע שיש בו הרבה כאב ושכול במחנות השמדה עם הפרדה ברורה שכיום אנחנו במקום אחר, מוגן, עם מדינה משלנו וחיים רגילים וכולם עובדים כרגיל....
בשיחת ההכרות שלי עם עדי, ב 17.2.05, היא ציינה עד כמה טוב לה ביחידה 180,
רצונה להתקדם לתפקיד אחמ"שית ולשרת בקבע,
וכתמיד, הזכירה את המשפחה האוהבת והתומכת ואת החבר המסור.
מאז,
היא המשיכה להצטיין ולבלוט ובזכות כך קודמה לתפקיד אחמש"ית,
היא יועדה להיכנס לקבע ב 9.11.05....
עדי –האובדן כה גדול ,
"שתהיה נשמתך צרורה בצרור החיים ותנוח נשמתך בגן עדן."
נירית סמוכה, רס"ן
ר"ת תשתיות מחשוב
נכתב ב 21/08/2005 14:39:17 ע"י אסולין ג'ואנה
עדי....
אני עדיין לא מאמינה, שאת עדי, הילדה שאני הכי אהבתי כבר לא איתי.
בערב ששמעתי על התאונה הייתי מלאה בתקווה שתעני לי לפלאפון, אבל לצערי את כבר לא ענית לו.
בכל בוקר מחדש כשאני מגיעה לבסיס אני מחכה לחיבוק ולנשיקת "בוקר טוב" השמח כ"כ שלך ולחיוך הרחב שלך, שאין מישהו שלא היה מחייך ברגע שרואה אותך.
ביום שני לפני התאונה תכננו שביום רביעי ניסע ביחד ברכבת לנטלי ליום כייפי,אבל היום הזה כנראה שלעולם כבר לא יגיע...
עדי, אני עדיין מחכה שאולי יום אחד אני אתעורר מהסיוט ואראה אותך מולי עם החיוך שלך...
אני מחכה לך ומתגעגעת המון......
אוהבת ג'ואנה אסולין
נכתב ב 21/07/2005 13:35:55 ע"י נטלי זאנה
לנשנושה שלי,
אנשים כאן בוכים ומתאבלים עלייך
יש תמונות שלך תלויות בכל מקום
הקימו אתר בשבילך, את מופיעה בעיתונים
כולם אומרים שאת הלכת, את הלכת ולא תחזרי אלינו שוב
זה לא יכול להיות נכון בכלל, היו לך כל כך הרבה חלומות ושאיפות ותכננו כל כך הרבה דברים לעשות ביחד ופתאום אומרים לי שכל זה לא יקרה כי את לא כאן יותר...
אמנו שלי, עכשיו עולים לי כל הגעגועים אלייך ואני מתחילה להבין שזה אמיתי ושבאמת לא תחזרי. כל בוקר ברכבת אני מחכה לטלפון ממך שתגידי לי איפה את יושבת ואיפה שמרת לי מקום אבל הטלפון הזה כבר לא מגיע...
נשיקת הבוקר טוב שלך, שיחות הנפש שלנו, הטיולים באלנבי, הכל פשוט הכל כבר איננו.
אני, את ועומרי היינו השלישיה מהדרום, היום נשארנו רק אני ועומרי ואנחנו עדיין לא מצליחים לעכל את האובדן שלנו.
איבדנו את השליש המאושר, השמח, האוהב, החם, הצוחק והמעודד שלנו ואין לנו דרך להשיב אותו חזרה אלינו.
אנחנו בטוחים שלפחות שם למעלה את נמצאת במקום ובתנאים שהרבה יותר מגיעים לך מאשר כאן.
יפה שלי, אני יודעת שאת שומרת עלינו מלמעלה ואת יודעת כמה אני אוהבת אותך ומתגעגעת אלייך הכי בעולם...
מנטלי זאנה
נכתב ב 06/07/2005 15:53:32 ע"י צחי טרב
אחח עדי
זקן חכם פעם אמר לי כל תאריך מגיע
ושבוע עבר.
הזמן לא מרפא כמו שחשבתי הוא רק מקשה.
זה עדיין לא נתפס
מדי פעם זה נראה לי כאילו יצאת לרגילה
לחופשה של כמה ימים ואת עוד רגע פה
קופצת אליי בחיבוקים וחיוכים כמו שרק את יודעת
התמונות מופיעות כל הזמן
ובסיטואציות הכי לא קשורות את קופצת לי לראש.
מדי פעם אני מסתכל לשמים וחושב
עכשיו את נמצאת במקום הכי טוב אי שם רחוק מהעולם החסר צדק הזה
מקום ששמור לאנשים המיוחדים באמת
ומבקש ממך תשמרי ממרום על אמא ואבא שלך שכ"כ אוהבים אותך
תשמרי על כולנו אני יודע שאת יכולה. את יכולה הכל.
צחי.
נכתב ב 28/06/2005 14:35:07 ע"י יוני לבנה
אני כל הזמן חושב שעוד מעט נראה אותך נכנסת בדלת ומאירה לנו את היום.
מגלה לנו שזה לא קרה באמת ואת בעצם בסדר.
אנחנו מחכים לך, אנחנו מתגעגעים, מתגעגעים שתבואי כל בוקר שתגידי לנו בוקר טוב ותאירי לנו את היום,
מתגעגעים לחיוך התמידי, מתגעגעים לשמחת החיים שבך שכל כך חסרה עכשיו.
מתגעגעים לגף שלא יחזור להיות מה שהיה, בלעדייך.
נזכור אותך תמיד,
יוני.
נכתב ב 26/06/2005 10:10:32 ע"י עמרי נוימן
התכשיט של 180,
איך קורה דבר כזה,
שביום בהיר אחד פתאום אין אור בבניין.
מישהו כיבה לנו את האור, לקחו לנו את עדי!
איך הבאת לנו אור כל בוקר... והארת את חיוכם של כל אנשי הגף.
איך גרמת לכל איש ואיש להרגיש רצוי כאשר את מראה לו את זיו פנייך.
איך אהבנו לשמוע את קולך מתקרב ממרחק, את עליזותך ושמחת החיים שאת מכילה בתוכך...
חיבתך נעמה לכולנו ועכשיו היא תחסר.
איך... איך, איך נוכל להסתדר מעכשיו בל
עדייך?
עמרי נוימן
נכתב ב 26/06/2005 09:44:00 ע"י אמיר שורץ
עדי
מאמי
חמודונת
מלאך
קשה לי להאמין שהגיע הזמן להיפרד ממך,
את לא זוכרת שאתמול שלחת לי שפע איחולים ליום ההולדת,
החזקת לי אצבעות שאני אבלה כמו שאני רוצה, "איימת" לקפוץ עליי בחיבוקים.
הדרך לשקם לקנות ארטיק היתה אופטימית וחייכנית, השמים האירו עלייך
ואת קרנת מאושר כמו בכל יום, סתם כי ככה את – ילדה מקסימה, מאושרת וחיובית. היו כל כך הרבה רגעים יפים שאני אזכור לנצח, בשנה וחצי של היכרות איתך מאז שהגעת לגף..
מספיק היה לשמוע ממך את ברכת "בוקר טוב" או "שאאאלום" הקבועה בכל בוקר כדי לעלות חיוך על הפנים, היה בך משהו תמים, שווה לב, אופטימיות אינסופית. הפסקות הצהרים עם הפסטה והסלט שלך, תורנויות הלילה, ההתעללויות והשטויות, הצחוקים..
יכלתי לדבר איתך על הכל, מהנושאים הפשוטים כמו חברים, אוכל, דברים שרצית להשיג, ועד הנושאים האינטימיים והאישיים, תמיד היית שם בשבילי, אוזן קשבת, כתף תומכת, עצות בוגרות, גישה חיובית והרבה חכמה, ועל כך עדי אני מודה לך עד אין קץ. חברה טובה, חברה למופת..
כל זה נקטע בגלל תאונה מקוללת, ואת – ילדה עם נפש כל כך אמיצה וטהורה, אבל גופך עדין ושברירי, לא הצלחת לצאת מזה – ומה שנשאר זה להמשיך להתגעגע ולבכות, לקבל את העובדה שכל מה שחלמת עליו וכל מה שצפן לך העתיד הכל כך מבטיח – לא יתממש לעולם. וזה הפסד של כל העולם הזה.
עדי,
אני מתגעגע אלייך נורא,
ולא יכול לדמיין איך יהיו החיים בגף בלעדייך.
אזכור אותך תמיד, מתוקה שלי.
אמיר.
נכתב ב 26/06/2005 08:15:26 ע"י דניאל פרייסקל
מכל הערבים של החודש האחרון דווקא באותו יום החליטו לא לעשות ערב בגף לטובת ה-VC...
אני יכול להביא עוד מיליון סיבות ותרוצים אבל אף אחד מהם לא יחזיר אותך אלינו, אף אחד מהם לא ישפר את ההרגשה שלי, אף אחד לא יגרום לי לחייך כמו שאת יכולת.
רק אתמול דיברנו על הים, על הכיף שהולך להיות ביום חיל האויר, ועל הבגד ים שרצית לקנות, על הקורנפלקס שאכלת...
לא יצא לי להעביר לך את השיעור ב-Photoshop שכל כך רצית...
עכשיו כבר אין לי סיבה לעלות למעלה לחדר שלכם, קודם עדי אחת עזבה ועכשיו את, אין לי סיבה באמת שאין לי, אין מי שישאל אותי אם להסתפר קצר, או איך לצבוע את השיער הפעם, אין מי שיראה לי את הניבים שלו ויתלונן עליהם, ולא תהיה לי יותר הזדמנות בחיים לראות אותך מתנפחת למרות שהבטחת שכן...
אוהב ולנצח מתגעגע....דניאל פרייסקל.
נכתב ב 23/06/2005 16:54:23 ע"י איתן אוסקר
עדי, היית בחורה לתפארת, מלאך ממש!
אני זוכר את הפעם הראשונה שהכרתי אותך, אני זוכר את החיוך, את השמחת החיים...
ולצערי הרב, הפעם אחרונה שראיתי אותך, זה היה אחרי קבלת דרגת הסמל..
התחבקנו ואיחלתי לך מזל טוב.
כל בוקר הייתי מגיע לחדר שלך ואומר "בוקר טוב אמנו" ומקבל בחזרה חיוך רחב ומלא חיים.
עדי היא, בחורה עם שמחת חיים, עדינה ושברירית, כזאת שאי אפשר לא לאהוב.
בחורה שנותנת את תשומת הלב לכל הסובבים אותה.
ברגע ששמעתי על תאונת הרכבת חשבתי מיד על החברים מהגף שמתגוררים בדרום.
דיברתי עם אמיר, והוא עידכן אותי שעדי הייתה על הרכבת.
התקשרתי לעדי, אך לא היה מענה. ניסיתי שוב ושוב .. הפלאפון היה מצלצל אך ללא תשובה.
התקשרתי לנטלי לבדוק שהיא בסדר ושאלתי לגבי עדי, והיא מסרה לי שלא תופסים אותה.
ניסיתי שוב ושוב.. אך לא הייתה תשובה.
לאחר כשעה של ניסיונות, אמיר עידכן אותי כי אמנו הועברה פצועה לבית החולים "קפלן" ברחובות.
התלבשתי מיד ונסעתי לבית החולים עם עוד חברים מהגף. לא ידעתי את מצבה.
בדרכי לבית החולים אמיר עידכן אותי שוב, הוא מסר: "אמנו פצועה במצב קשה.."
כל הדרך לבית חולים אנחנו רצים בין הקומות, מתרוצצים במסדרונות עד אשר הגענו למחלקה בה מאושפזת.
התעדכנו שהיא כרגע בניתוח, ומצבה אנוש.
ואז חשבתי כמה עדי היא בחורה שברירית, כבד עליה ניתוחים וטיפולים שתוצאתם כאבי תופת.
התפללנו כל הזמן שמצבה ישתפר.. אך מצד הרופאים מצבה הרפואי נשאר אנוש גם לאחר שסיימו לנתח אותה.
התחלנו להתפזר לביתנו לאחר חצות. אך גם בלילה עצמו לא הצלחתי להירדם.
בשעה 5 וחצי בבוקר קיבלתי טלפון ואיתו הבשורה הנוראית על מותה של עדי.
אין לי ספק שאיבדתי אדם יקר מאוד.
לא אשכח אותך לעולם !
יהי זכרך ברוך.
שלך באהבה, אוסקר.
נכתב ב 23/06/2005 16:22:28 ע"י בועז רזניק
שלום חברים יקרים,
בשמי ובשם חברי לענף נשק נ"מ, שולח את תנחומנו על מותה בטרם עת של עדי אמנו בתאונת הרכבת המחרידה.
גם אנו זכינו להכיר את אישיותה הנפלאה, יחסה החם והמקצועי - אשר ללא ספק מאפיין את כלל העוסקים במתן שרות ביחידה 180.
ברצוננו לחזק את ידכם ומקווים שתמשיכו באותו קו של מצויינות אשר אפיין כל כך את עדי.
"שתהיה נשמתה צרורה בצרור החיים ותנוח נשמתה בגן עדן",
יהי זכרה ברוך.
נכתב ב 23/06/2005 16:07:07 ע"י איליה שקילקו
בעולם הזה אנשים שונים
יש אלה שלא מרגישים כשהם שם
ויש אחרים וברגע מותם
לא תאמינו שהם כבר אינם
עדי את היית מהמובחרים שביננו
תמיד אזכור, איליה
נכתב ב 23/06/2005 15:56:24 ע"י עמרי ברנפלד
עדי היתה אישיות מיוחדת, כל אחד ואחד מכם הכיר אותה בצורה אחרת
אני בטוח שכולכם שמתם לב עד כמה היה קשה לי, כמה קשה היה לי לקבל את העובדה שעדי כבר אינה איתי, לידי .
התהליך מהידיעה שהיא היתה על הרכבת ועד להבנה שהיא כבר איננה - הוא תהליך שלי באופן אישי היה קשה מידי
אני לא מתבייש, אפילו לא לשניה ... עדי היתה מבין המדהימות שפגשתי - ולכן אובדן זה הוא קשה לי בכמה מידות !!!
אני מניח שכולכם יודעים את הקירבה העמוקה שהיתה לי ולעדי:
מהארון המשותף שלנו, עם הקוד הפרטי שרק שנינו ידענו
מהכרית שהיא נתנה לי כדי שיהיה לי עם מה לישון בלילות שאני עושה כאן
מהתג שם שלה, שמאחוריו הדבקתי את "רחמים גובה חובות"
ומהמפגשים שלי איתה בבאר שבע
עדי נטלי ואני היינו שלושה אנשים, כשעדי לקחה את החלק השמח מביננו.
כל אחד ואחד היה עמוד בשביל השני, עדי ונטלי תמיד היו שם בשבילי וכך אני בשבילם
האבן שבה אני אוחז בתקופה הזו היא אתם, כל אחד ואחד מהגף הזה
מהשניה שהגעתי לבית העלמין וראיתי את כולכם, נרגעתי וידעתי שעליכם יש לי להישען בתקופה זו
נדב - רציתי להגיד לך תודה באופן אישי - לא רק על האירגון המדהים כך שכל אנשי הגף יצאו שזה יחסית החלק הקטן של התודה.
על כך שאתה נמנה בין אותם אנשים שעל כתפם יכלתי להתפרק כמעט לגורמים
מור, טל , גד, רותם ,אמיר - במהלך ההלוויה לראות אותכם אחד עם השני, מנחמים ומנסים לזקף איש את רעהו גרמה לי להבין שאנחנו אכן משפחה אחת, הרבה לא הייתי בבית ביומיים האלו והחמימות, ההבנה שקיבלתי ממכם נתנה לי להתמודד בקלות
ההירתמות שלכם, ההתענינות אחד בשלומו של השני גרמה לי לבלוע מילים ולהיחנק מהתרגשות - לדעת שיש לי אנשים עם לב ענק ותמיכה ענקית אף יותר
אני אוהב אותכם מאוד ובלעדיכם, לעבור את זה היה לי קשה עד בלתי אפשרי.
נטלי - אין לי שום דבר להוסיף חוץ מזה שאני מקווה ששנינו נצליח להתגבר על העובדה שמשלושה נהיינו שניים
אני יודע שקשה לך לפחות כמוני אם לא יותר, אני יודע שלהתרגל יקח המון זמן
אני מקווה שהדרך חיים החדשה שנוצרה בכפיה הקשה מכולן, תיהיה דרך קלילה ככול שניתן
אני בזאת נשבע לך שאת מה שנעלם עם עדי, אני אשתדל להשלים. להשלים לך את החסר בדרך הטובה ביותר
ב 22.6 בשעה 2:30 בערך, איבדתי חבר. אחד מבין הטובים שידעתי
חבר עם שער ארוך, מתולתל - בלונדיני
חבר עם מאפינים נשיים. חבר, שלי יקח הרבה זמן לשכוח
עדי אני אוהב אותך בכול ליבי,
למרות הכעס רב על שנעלמת אפילו בלי להודיע מבטיח שלא אשכחך לעולמי עד
מקווה שתנוחי על משכבך בשלום.
יהיה זיכרך ברוך .
נכתב ב 23/06/2005 15:48:00 ע"י צחי טרב
רק אתמול.
רק אתמול צחקנו למי יש יותר עקיצות וסיכמנו שאת יותר מתוקה ובגלל זה הם עוקצים אותך יותר.
רק אתמול דיברנו וחשבנו וצחקנו ולא הורדנו את החיוך מהפנים.
רק אתמול התכתבנו במיילים שעה רק בסמיילים.
רק אתמול השמש זרחה והציפורים צייצו לנו בדרך לשקם.
רק אתמול הכל היה כל כך שונה הכל היה יפה.
אתמול שמעתי על התאונה ניסיתי לתפוס אותך בנייד לא ענית ושוב ואח"כ מענה קולי
שלחתי SMS שמח רק תעני אני דואג וגם הוא בושש לבוא.
היום כבר שונה.
היום אחר. אני לא מבין איך למה.
היום עצוב מגעיל.
איך אבוא כל בוקר בלי ברכת שלום חמה אופטימית ומתוקה.
הלואי שיהיה כבר מחר ונקום מהחלום ההזוי הזה.
מחר. איך מחר?
עדי, תמיד אזכור.
"בן דודך" האוהב,
צחי.
נכתב ב 23/06/2005 14:02:03 ע"י רמ"ח מערכות ותקשוב
אריה ומשפחת יחידה 180
מחלקת מערכות ותקשוב משתתפת הצער היחידה ומשפחת החיילת, עדי, זיכרה לברכה, הסתובבה רבות במסדרונות הקריה ,והיא מוכרת אישית לרבים מאנשי.
כולנו כואבים את האובדן , מנחמים ומחזקים אתכם ואת המשפחה.
יהי זיכרה ברוך.
ב ב ר כ ה
אל"מ גליפת יעקב
רמ"ח מערכות ותקשוב
נכתב ב 23/06/2005 13:11:14 ע"י ירון גיא
לעדי
אני חדש בגף והייתה לי הזכות להכיר אותך , אומנם לזמן מועט , אבל בזמן המועט הזה הצלחתי לגלות שאת היית בן אדם נפלא מאוד , אם לא הכי נפלא שהכרתי , לעולם לא אשכח את החיוך המקסים שלך , אני בטוח אתגעגע אלייך , את חרוטה בנצח בליבי ולא אשכח אותך לעולם
שלך
ירון
נכתב ב 23/06/2005 11:55:19 ע"י אורי חיאק
אנשים יקרים ,
הסתכלתי עליכם אתמול לאורך כל היום ,
ראיתי את הכאב הגדול שעובר עליכם , על כולנו .
ראיתי את העידוד ,התמיכה והכתף שאתם נותנים אחד לשני ,
ראיתי את האכפתיות וההרתמות שלכם לכל משימה שנדרשה .
ראיתי אתכם והייתי מאוד גאה ,
גאה על קבוצת אנשים נפלאה ומיוחדת , מלאת חום ורגש ,
מלאת תום של נעורים ואהבה לחברה שאיננה עוד .
משוכנע שתמשיכו גם בהמשך לזכור ולכבד את עדי ומשפחתה
ותלכו קדימה עם אותה רוח של אכפתיות , התנדבות ומעורבות שכה אפיינו אותה .
אוהב אתכם ,
אורי .
(אורי חיאק)
נכתב ב 23/06/2005 11:54:16 ע"י ענת סלע
הייתה לי הזכות לקרוא את המייל המרגש של אבי, התחברתי כל כך לכל מילה בו.
למרות שלא היכרתי את עדי ואת פניה זכרתי אולי במעומעם, נשברתי אתמול בלוויה, כי היה לי כל כך קשה לשאת את תחושת האובדן של הוריה.
בלתי נתפס זה לאבד אוצר שכזה, שכל חייך עמלת עבורו.
ומנגד - הקלות הבלתי נתפסת של אובדן חיי אדם במדינה שלנו, נהג עם עבירות תנועה רבות שמסתובב על הכביש, וזה רק עניין של זמן ועיתוי…
מי ייתן עדי, שמותך הכה טראגי לא יהיה מיותר, שבמותך תזעזעי פה משהו, ותצילי אולי אחרים…
יהי זכרך ברוך.
ואתם ילדים - שמרו על עצמכם, כי אתם חשובים להוריכם ולכולנו
(ענת סלע)
נכתב ב 23/06/2005 11:53:34 ע"י אבי גביזון
גם אני כמוכם הכרתי את עדי והזדעזעתי ממותה בטרם עת .
ולפעמים שמו של אדם מצביע עליו וכך גם אצל עדי ,
תכשיט אמיתי להתפאר בו .
אתם עדיין לא מכירים את ההרגשה אבל ליבי דואב על הוריה
שגידלו בת ,שמרו עליה מכל משמר נתנו הכל כדאי שהיא תחייך (אתם עוד תכירו ,כך אני מקווה ,את ההרגשה שקמים בלילה לכסות את הילדים
אפילו שקר ורוצים להשאר תחת השמיכה או שהילד\ה מבקש\ת נעלי ספורט או משחק גם כשאתם במינוס וזה לא ממש מתאים כלכלית ),
גידלו אותה למופת ואז באמצע סתם יום שיגרתי ,סתם יום של חול בא הגורל טופח על פניהם ,משליך לטמיון את מאוייהם ותקותיהם ולוקח להם את היקר מכל .
ובלילות ובחגים וביום הולדתה בעוד הרבה שנים כשאתם כבר תשכחו אותה ותהיו נתונים בטרדות חייכם הבוגרים ,הכסא שלה יהיה ריק.
ובזקנתם לא יהיה מי שיבא אליהם לבקר ולא יהיו להם נכדים מבת כל כך מוצלחת (כן כל הורה רוצה גם להיות סבא ,אולי לא עכשיו אבל בעתיד-כן).
ליבי אתכם הורים יקרים .
התאונה המחרידה ומותה של עדי החזירו אותי באחת לפברואר 1982
הייתי אז בגילכם ,חייל בן 20 .
הינו בשיאו של תרגיל גדודי ,שנמשך שבוע ברמת הגולן .
עם סיום היעדים קבלנו בלת"מ (זהו חלק בלתי מתוכנן מראש)
לאחר הליכה של לילה שלם הגענו בבוקר יום שישי אל היעד (תל יוסיפון ברמת הגולן –למי שמכיר)
התרגיל התחיל תוך שאנו מלוים בירי תותחי טנקים .
כוח הפריצה הגיע לפאתי היעד ואז לפתע "בום " ענן עשן וחיל הרוג.
בדיעבד הסתבר שקצין השירון שנתן את הוראת הירי "חשב שיספיק לפני שנגיע"
והאירוע הזה שב אלי שוב אתמול.
גם כאן מישהו חשב "שיספיק לעבור"
ומשהו אחר חשב שמספיק תמרור עצור.
וכמו תמיד משהו אחר משלם את המחיר ושוב אנו לומדים עד כמה לא בידינו המחר.
אני חושב שכל אחד מאיתנו צריך לשים את האירוע הזה נר לרגליו ,לכל אורך חיכם הבוגרים.
חישבו על כך בכל פעם שאתם נוהגים ,יוצאים לעקיפה או כל מצב אחר.
לפעמים אנחנו בטוחים ש"נספיק"
אבל אולי לא....
בואו נשתדל כולנו ללמוד את המסר ולשמור לא רק על חינו אנו אלה גם של הסובבים אותנו .
עדי אמנו
גאוה היית להורייך וכבוד לחברייך
יהי זכרך ברוך
(אבי גביזון)
נכתב ב 22/06/2005 11:56:16 ע"י אוהד הראל
לעדי היקרה כ"כ,
כואב לי מאוד על אובדן גדול מנשוא.היית בחורה שופעת חיים ומרץ,שמחת חיים שהלוואי על כולנו.
מעבר לכל זה,הייתה בך חריצות ושאפתנות שאין כדוגמתה.
היום ב5 וחצי בבוקר התעוררתי מהבשורה המרה מעידן ואז חשבתי לעצמי שבשעה הזאת כל בוקר את כבר היית על הרגליים-משהו שאני פשוט לא מסוגל לעשות...
ברכת "בוקר טוב" בחיוך רחב כ"כ בכל יום עשתה לכולנו שמח ועל כך תודה.
תודה גם על האכפתיות,הרגישות והדאגה לכל חברי הצוות ובפרט אני.
אזכור אותך לתמיד ואין לי בכלל ספק שאת נמצאת ברגע זה בגן עדן כי פשוט אין אדם שראוי להיות שם יותר ממך.
שלך,
אוהד.
